הכרעת דין בתיק ת"ד 699-04-09

בעת התאונה, וכפי שהסתבר במהלך המשפט, למעשה כבר במשך יומיים קודם לכן, התחוללה שריפה, באתר הפסולת הסמוך לכביש הראשי, ממנה עלה עשן אשר הגביל מאוד את הראות בכביש.

הנאשם מס' 1, מר גאזי עטאללה (להלן: " הנאשם") הגיע לאתר הפסולת כשהוא נוהג במשאית לצורך העברת מכולת אשפה. הנאשם העמיס את מכולת האשפה וביקש לצאת לכביש הראשי ולפנות שמאלה לכיוון ירכא. באותה עת הגיעה למקום מכונית מסוג רנו בה נהג הנאשם מס' 2 מר פארס אבו חמדה (להלן: " אבו חמדה"). שני כלי הרכב התנגשו ומר משה בן שטרית (להלן: " המנוח"), אשר ישב ברנו לצדו של מר אבו חמדה, נפצע פציעה קטלנית ובהמשך נפטר.

2.         תחילה כפרו הנאשמים באשמה והתיק נקבע לשמיעת ראיות לחודש מאי 2010. במועד זה חזרו בהם הנאשמים מכפירתם, הודו באשמה, הורשעו והתיק נקבע לטיעון לעונש. במועד הדיון שנועד לטיעון לעונש התייצב הנאשם כשהוא מיוצג בידי סניגור אחר, והודיע כי בכוונתו להגיש בקשה לחזרה מהודאה.

לאחר דיון ראשוני בבקשה, צמצם הנאשם את טענתו כך שתתמקד בהיעדר קשר סיבתי רפואי בין התאונה ומותו של המנוח וניתוק קשר סיבתי בין התנהגותו של הנאשם לתאונה עקב "מעורבותם של גורמים אחרים שמחדליהם ופעולותיהם גרמו לתאונה".

לאור צמצום טענת הנאשם והעובדה כי הודה בנהיגה רשלנית שגרמה לתאונה, הסכימה המאשימה לבקשה. מר אבו חמדה לא הגיש בקשה מצידו, אולם ביקש להצטרף לטענות הנאשם ככל שיש בהן כדי להביא להפחתת אחריותו לאירוע, ובמקביל לניהול המשפט פנה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

3.         שמיעת הראיות באשר למחלוקת המצומצמת החלה ביום 31.10.11 מועד בו נשמעו מר אליעד בן שטרית, בנו של המנוח, מר גדעון לוי, בוחן התאונות שטיפל במקרה, ומר ג'מאל עבאס שהיה נוכח במקום בעת האירוע, הגם שלא ראה את התרחשות התאונה עצמה. בישיבה זו התברר כי ד"ר אולג פופוב שטיפל במנוח בבית החולים אינו נמצא בארץ והוא צפוי להגיע לביקור קצר. לפיכך תואמה ישיבה מיוחדת לשמיעתו ביום 17.11.11. מעדותו של הרופא עלה למעשה כי אין ספק שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מהתאונה ולא מגורם אחר.

לאחר סיום פרשת התביעה, ניסו הצדדים ניסו להגיע להסדר אך הדבר לא עלה בידם. לפיכך, החלה

פרשת ההגנה להישמע ביום 29.5.12 מועד בו העידו הנאשם עצמו, מר יוסף מולא, מנהל אתר הפסולת בו פרצה השריפה, ו עסאם מולא, עובד אתר הפסולת. ביום 2.7.12 העיד מר נסאר שחאדה, תברואן מועצת ירכא וביום 11.10.12 נשמעה עדותו של רשיד מולא עובד אתר הפסולת. סיכומי הצדדים נשמעו ביום 26.11.12 מועד בו הודיע הסנגור כי אכן לא יטען בעניין היעדר קשר סיבתי רפואי בין התאונה ומות המנוח.

4.         לאור כל האמור לעיל השאלות שיש לדון בהן הן שאלות ניתוק הקשר הסיבתי בין התרשלותו של הנאשם לבין התאונה ושאלת ה"הגנה מן הצדק" שהעלה הנאשם לאור מעורבותם של גורמים אחרים באירוע.

ניתוק הקשר הסיבתי

5.         ראשית יאמר מיד כי הגם שבבקשה ציין הסנגור כי הנאשם יטען לניתוק הקשר הסיבתי, דומה כי הוא לא עמד על טענה זו בהמשך והתמקד בשאלת קיומה של הגנה מן הצדק. יחד עם זאת, למען הסר ספק, אציין כי בכל הקשור לטענה זו אני מקבל את עמדת המאשימה במלואה וקובע כי הגם שכפי שהתברר במהלך הדיונים קיימים גורמים אחרים שתרמו להתרחשות התאונה, אין המדובר בניתוק הקשר הסיבתי.

ההלכה היא כי התנהגות נפגע - לרבות התאבדות - וכמותה התערבות גורם צד שלישי, אינן שוללות קשר סיבתי-משפטי בין מעשה ומחדל של הפוגע לבית התוצאה, וזאת שעה שהפוגע כאדם מן הישוב יכול היה  - נורמטיבית - לצפות מראש את שאירע בפועל. כפי שפסק בית המשפט העליון, הרי:

מעשה רשלנות של אחד אין בו, כשלעצמו, כדי לשחרר מאחריות פלילית את מי שעושה מעשה של הפרת חובת זהירות, אשר כתוצאה ממנו נגרם נזק, כאשר חייב היה לחזות מראש, כי המעשה או המחדל עשויים להזיק, וכי אדם אחר עלול להיפגע ולסבול נזק. מעשה רשלנות, ותהיה זו אף רשלנות בדרגה גבוהה של מאן דהוא אחר, אין בו, כשלעצמו, בשל חומרתו, כדי לשחרר מאחריות אם הגורם הרשלני הראשוני חייב היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות כאמור.

            ע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סלים יוסף סעיד. כן ראו לעניין זה, ע"פ 8827/01 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל, ע"פ 467/09 עמרי זילברמן נ' מדינת ישראל

כן ראו בהקשר זה דברי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 2791/07 גיורא רוזנטל נ' מדינת ישראל שם דובר בפגיעת רכב בקטנוע שנסע בלא אורות בשעת חשיכה תוך העמסת מטען רב, אך נקבע כי "התרשלותו של מעורב בעבירה אינה יכולה להוות הגנה לאדם אחר שהתרשל, גם הוא, ואינה מסירה מעל כתפיו את האחריות, שעה שהתביעה הצליחה להוכיח את התרשלותו ואת האפשרות שעמדה לו למנוע את התאונה". כפי שנקבע בעניין רוזנטל טענה מעין זו יכולה לכל היותר להוות שיקול לקולא במסגרת הטיעון לעונש.

6.         אין חולק כי במקום התאונה שררו תנאים שהיו גורם משמעותי להתרחשות התאונה. יחד עם זאת, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת שנהג סביר, שפעל כפי שפעל הנאשם, ואשר נכנס לכביש תחת מעטה עשן כבד, יכול וצריך לצפות ל"הפתעות", ובראש ובראשונה לרכב שיגיע משמאלו, מהאזור לגביו אין לו שדה ראייה, כפי שאירע בפועל. לפיכך, יש לקבוע כי הקשר הסיבתי בין התרשלות הנאשם לתאונה לא נותק.

טענות הנאשם באשר למעורבות גורמים אחרים, תובא בחשבון כשיקול להקלה בעונשו, אך לא מעבר לכך.